הפרשות לפנסיה: לאן הולך כל שקל, ואיך הוא הופך לקצבה

שלוש שורות בתלוש, שני מקומות שונים

ההפרשה לפנסיה מופיעה בתלוש בשני אזורים נפרדים, ומכאן רוב הבלבול. החלק של העובד מופיע בטור הניכויים ומקטין את הנטו. החלק של המעסיק מופיע בדרך כלל באזור נפרד של הפרשות המעסיק, והוא לא נלקח מהמשכורת שלכם — הוא עלות נוספת של המעסיק מעל הברוטו. כך זה נראה במשכורת של 15,000 ₪:

• תגמולי עובד, 6%: 900 ₪. יורדים מהברוטו ומופיעים בניכויים.
• תגמולי מעסיק, 6.5%: 975 ₪. לא יורדים מהנטו.
• פיצויים, 6%: 900 ₪. לא יורדים מהנטו, ונצברים בקרן על שמכם.

סך הכול 2,775 ₪ בחודש נכנסים לקרן, אבל רק 900 ₪ מהם חסרים בנטו. הסבר על שאר השורות בתלוש נמצא במדריך איך קוראים תלוש שכר.

למה 6% פיצויים הם לא כל הפיצויים

פיצויי פיטורים מלאים הם משכורת חודשית אחת על כל שנת עבודה, כלומר 8.33% מהשכר בכל חודש. חובת הפנסיה מחייבת הפרשה של 6% בלבד לרכיב הפיצויים, שהם כ-72% מהסכום המלא. לכן מעסיק שמפריש 6% ומעסיק שמפריש 8.33% מופיעים שניהם בתלוש כמי שמפרישים פיצויים, אבל הסכומים שונים: 900 ₪ מול 1,249.50 ₪ בחודש על 15,000 ₪. מחשבון עלות המעסיק מחשב לפי ההפרשה המלאה של 8.33%.

מהצבירה לקצבה: מקדם ההמרה

ביום הפרישה הקרן לא משלמת את הצבירה בבת אחת אלא ממירה אותה לקצבה חודשית. ההמרה נעשית במקדם: מחלקים את הצבירה במקדם ומקבלים את הקצבה. במקדם 200, צבירה של 1,000,000 ₪ הופכת ל-5,000 ₪ בחודש. המקדם 200 משמש כאן להמחשה בלבד; המקדם בפועל נקבע לפי תקנון הקרן ותלוי, בין היתר, בגיל הפרישה ובמסלול הקצבה שבוחרים.

מקרה 1: בן 30, משכורת 15,000 ₪, צבירה של 50,000 ₪

37 שנים עד גיל 67, הפקדה של 2,775 ₪ בחודש, בהנחת תשואה שנתית של 4%:

• סך ההפקדות: כ-1,232,100 ₪, ועוד 50,000 ₪ שכבר בקרן
• צבירה בגיל 67: כ-3,034,745 ₪ — יותר ממחציתה תשואה ולא הפקדות
• קצבה חודשית במקדם 200: כ-15,174 ₪
• יחד עם קצבת אזרח ותיק לבודד (1,838 ₪): כ-17,012 ₪

מקרה 2: בן 45, אותה משכורת, צבירה של 300,000 ₪

22 שנים עד גיל 67, אותה הפקדה ואותה הנחת תשואה:

• הצבירה הקיימת גדלה לכ-722,212 ₪, וההפקדות החדשות מוסיפות כ-1,171,639 ₪
• צבירה בגיל 67: כ-1,893,851 ₪
• קצבה חודשית במקדם 200: כ-9,469 ₪; עם קצבת אזרח ותיק: כ-11,307 ₪

ההשוואה המעניינת היא בין ההפקדות לבד: אותם 2,775 ₪ בחודש מצטברים בתוך 37 שנים לכ-2.82 מיליון ₪, ובתוך 22 שנים לכ-1.17 מיליון ₪. 15 שנות הפקדה נוספות, שהן 499,500 ₪ של הפקדות, מוסיפות כ-1.64 מיליון ₪ לצבירה — כי ההפקדות המוקדמות צוברות תשואה הכי הרבה זמן. את המספרים שלכם אפשר להריץ במחשבון הפנסיה.

למה 15,174 ₪ בשנת 2063 הם לא 15,174 ₪ של היום

הסכומים בדוגמאות נומינליים: הם נמדדים בשקלים של שנת הפרישה. בהנחת אינפלציה של 2% בשנה (אמצע טווח היעד של בנק ישראל, 1%–3%), קצבה של 15,174 ₪ בעוד 37 שנים שווה בכוח קנייה של היום כ-7,293 ₪, וקצבה של 9,469 ₪ בעוד 22 שנים שווה כ-6,125 ₪. את השחיקה הזו מחשב מחשבון האינפלציה.

גם שאר ההנחות מפשטות: המשכורת קבועה לאורך כל השנים, כל השכר מבוטח, ואין דמי ניהול. דמי ניהול מקטינים את הצבירה בפועל — ההשפעה שלהם מוסברת במדריך על דמי ניהול בפנסיה. התשואה של 4% היא הנחה להמחשה; תשואות עבר אינן מבטיחות תשואות עתיד.

שלוש טעויות נפוצות

1. "18.5% יורדים לי מהמשכורת". מהנטו יורדים 6% בלבד. 12.5% הם כסף של המעסיק שנכנס לקרן על שמכם.
2. "הפיצויים שבקרן הם כל הפיצויים". בהפרשה של 6% נצברים כ-72% מפיצויים מלאים; הפער תלוי בהסכם ההעסקה ובנסיבות סיום העבודה. החישוב המלא מופיע במדריך פיצויי פיטורים.
3. "הקצבה תהיה בערך כמו המשכורת". קצבה נומינלית שנראית כמו המשכורת של היום שווה בפועל הרבה פחות בכוח קנייה, כפי שמראה החישוב למעלה.