ימי חופשה ומחלה לפי ותק: כמה מגיע, ואיך בודקים את היתרה בתלוש

כמה ימי חופשה מגיעים, שנה אחר שנה

הזכאות נספרת בימי עבודה, לפי הוותק אצל המעסיק ולפי אורך שבוע העבודה. בשבוע של 5 ימים:

• שנים 1–5: 12 ימים
• שנה 6: 14 · שנה 7: 15 · שנה 8: 16 · שנה 9: 17
• שנה 10: 18 · שנה 11: 19 · מהשנה ה-12: 20 ימים

בשבוע של 6 ימים:

• שנים 1–5: 14 ימים
• שנה 6: 16 · שנה 7: 18 · שנה 8: 19 · שנה 9: 20
• שנה 10: 21 · שנה 11: 22 · שנה 12: 23 · מהשנה ה-13: 24 ימים

את המספר שלכם לפי ותק ושבוע עבודה נותן מחשבון ימי החופשה.

האם שבוע של 6 ימים נותן יותר חופש?

במספר הימים כן, בזמן בפועל כמעט שלא. 12 ימי עבודה בשבוע של 5 ימים הם 2.4 שבועות חופש; 14 ימי עבודה בשבוע של 6 ימים הם כ-2.33 שבועות. הטבלה של שבוע 6 ימים גבוהה יותר כי כל שבוע חופש "עולה" בה יום עבודה נוסף. לכן השוואה בין שני עובדים לפי מספר הימים בלבד מטעה.

למה בשנה החמישית אין שינוי?

חמש השנים הראשונות שטוחות לגמרי: מי שעובד שנה ומי שעובד חמש שנים מקבלים אותו מספר ימים. העלייה מתחילה רק בשנה השישית — ובשבוע של 5 ימים היא קופצת מ-12 ל-14, ואחר כך עולה ביום אחד בכל שנה עד 20.

איך נצברים ימי מחלה, ומה משולם עליהם?

על כל חודש עבודה נצברים 1.5 ימי מחלה — 18 ימים בשנה. הצבירה נעצרת ב-90 ימים, כלומר מי שלא חלה כלל מגיע לתקרה אחרי 5 שנים (60 חודשים).

התשלום על ימי מחלה מדורג לפי יום ההיעדרות ברצף:

• היום הראשון: 0% מהשכר
• הימים השני והשלישי: 50% מהשכר
• מהיום הרביעי ואילך: 100% מהשכר

המשמעות במספרים: מחלה של יום אחד לא משולמת בכלל, מחלה של שלושה ימים משולמת כמו יום עבודה אחד (0 + 50% + 50%), ומחלה של חמישה ימים משולמת כמו שלושה ימי עבודה.

איך בודקים את היתרה בתלוש?

1. מוצאים בתלוש את הטבלה של היעדרויות — בדרך כלל בתחתית, עם שורה לחופשה ושורה למחלה.
2. בדרך כלל מופיעות בכל שורה ארבע עמודות: יתרה קודמת, צבירה החודש, ניצול החודש ויתרה חדשה.
3. בודקים את הצבירה החודשית. בשבוע של 5 ימים ובוותק של עד 5 שנים, 12 ימים בשנה הם יום חופשה אחד בחודש. במחלה הצבירה היא 1.5 ימים בחודש.
4. בודקים שהיתרה החדשה = יתרה קודמת + צבירה − ניצול. טעות בחשבון הזה חוזרת מחודש לחודש ומצטברת.
5. בתחילת השנה השישית בודקים שהצבירה עלתה בהתאם לטבלה החדשה.

הסבר על שאר השורות בתלוש נמצא במדריך איך קוראים תלוש שכר.

דוגמה: עובדת בשנה השביעית

עובדת בשבוע של 5 ימים נכנסת לשנת הוותק השביעית. זכאות החופשה שלה עולה ל-15 ימים בשנה — 3 ימים יותר מאשר בחמש השנים הראשונות. אם עבדה ברציפות ולא נעדרה בגלל מחלה, יתרת ימי המחלה שלה נעצרה כבר על 90 ימים בסוף השנה החמישית, וממשיכה לעמוד שם. אם ירדו מהיתרה 3 ימי מחלה, היא עומדת על 87 ימים, ומתמלאת שוב בקצב של 1.5 ימים בחודש — כלומר חוזרת לתקרה אחרי חודשיים.

מה הטבלאות לא מכסות

המספרים כאן הם המינימום לפי חוק חופשה שנתית וחוק דמי מחלה. הסכם קיבוצי, צו הרחבה ענפי או חוזה אישי יכולים לקבוע יותר ימים. דמי הבראה הם תשלום נפרד שאינו קשור ליתרת ימי החופשה — החישוב שלהם מופיע במחשבון דמי הבראה.